עיצוב רכב אחת שיודעת


על עיצוב רכב, זכרונות והשמלה המושלמת

עיצוב נמצא בכל מקום, הוא חלק מהנוף שלנו, הוא חלק ממה שמסב לנו הנאה מהחיים אפילו בלי לדעת למה. רק לפעמים, לרגע אחד, אפשר לקלוט את הטריק שבקסם


אני יושבת על הרצפה בחדר הארונות, מתחילה לארגן החלפת מדפי בגדים, חושבת לעצמי שאולי ככה אקדם את חילופי העונות ומזג האוויר סופסוף יהיה נוח יותר. פתאום קורץ אליי אלבום בכריכה חומה. אני שולפת אותו מהמדף. מבין הדפים המצהיבים מחייכות אלי דמויות בשחור לבן - גברת מגונדרת בנעלי עקב ושמלת כותנה מחמיאה ומתרחבת, נקודות נקודות משובבות נפש מרקדות על הבד המעומלן ולצידה ילדה בקוקיות מתולתלות, שמלה תואמת לשמלת הגברת ונעלי בובה לקה. אמא שלי וסבתא שלי מדגמנות אליי מבין הדפים הישנים את מיטב אופנת שנות החמישים, שגם מבעד לצילום המונוכרומטי קורנת בצבעוניות שלה.


מי מתלבש ככה היום? אני חושבת לעצמי, והראש שלי מגלגל מחשבות על טרנדים ואופנה.
רק אתמול גררה אותי המתבגרת לסיבוב שופינג והדהימה אותי כשכל פריט שמדדה נראה כאילו יצא מקטלוג של בית אופנה ב-1977. אבל לא בדיוק, כי גם כשגל ענק של רטרו מציף את חלונות הראווה יש שם טאץ׳ עכשווי, משהו שפעם לא ידעו לעשות, משהו שמערבב נוסטלגיה עם מודרניזם, משהו שלוקח את הטוב של פעם ומוסיף עליו את הטוב של עכשיו.

את מחשבותיי קוטע צפצוף טורדני. שוב שכחתי שקבענו והוא מחכה לי למטה. אני ממהרת אל הנייד המושתק, ממלמלת תירוץ, חוטפת את התיק ומדלגת במדרגות כדי להגיע בשיא המהירות. כשאני פותחת את דלת האוטו המחשבות על אופנה ועיצוב עדיין מתגלגלות בראשי, מתערבבות עם ריח הרכב החדש, עם מראה הפאנלים הבוהקים, הידור הפנסים החדשניים, ובכל זאת, אני חושבת לעצמי, לכל החדש הזה נלווה טעם של פעם, יש כאן גם פשטות נינוחה כזאת. אולי זו יותר ארומה, זכרון. מותג. שם מחייב, שסוחב על גבו שנים של תרבות, סגנון, קו עיצובי ברור.

מה לי ולעיצוב רכב? אני קצת מבולבלת משרשרת המחשבות הבלתי צפויה.
כשאומרים לי ״סטילטו״ אני יודעת בדיוק לדמיין תמונה לנגד עיני, ״לואי ויטון״ - אין שאלה, ״באוהאוס״ - אי אפשר להתבלבל, המוח שלי הרי מלא בידע לגבי מושגים ומותגים שונים, וככל שהעיצוב שלהם מובהק יותר כך כך אני יודעת לזהות אותם בלי רגע של מחשבה.

אני סוגרת אחרי את דלת הרכב. צליל הטריקה המוכר לא מובן מאליו בעיני עכשיו, המרווח הנוח לרגליים, המקום המדוייק להניח את הסמארטפון והחיבור הקליל שלו למערכת, הרשת המזוהה בקדמת הרכב, סמל הברק שאי אפשר לטעות בו. מישהו חשב טוב טוב על כל אלה כדי שאני ארגיש כמו מלכה כשאסגור את הדלת מאחורי.

אני מדלגת לי שוב במחשבותיי אל התמונות שבאלבום. אולי פעם, לפני המון שנים, סבתא שלי התיישבה במכונית החדש שסבא קנה, הפרונט שלה היה מעוצב באופן מודגש ובומבסטי, כנפיים בלטו להן באחוריי המכונית, אולי היא היתה צבועה בשני צבעים כפי שהיה מקובל אז, אולי היה לה גג פתוח לגמרי וריפוד עור בהיר. סבתא שלי ודאי חשבה שמדובר במילה האחרונה בעיצוב רכב, וכמה שהוא התאים לשמלה שלה ולתסרוקת המהודקת במטפחת דקיקה ומודרנית אל הראש שלא תתפזר מן הרוח בנסיעה.

״נו, אז מה את חושבת?״ שואל אותי האיש שלי, ישוב זקוף וגאה כטווס, אוחז בהגה האופל החדש שהביא זה עתה הביתה.
״אין עליו, הכל בו מדוייק עד הפרטים הכי קטנים,״ אני עונה, מתנערת מהחלומות בהקיץ, ״ומה שהכי מדהים - שהוא ילך נהדר עם השמלה החדשה שקניתי.״

עדכן פרטיך ונשמח לחזור אליך בהקדם